גוף האישה כמוצג בתקשורת ובחברה:
הגוף הנשי עמד בחזית השיח התרבותי משחר ההיסטוריה. גוף האישה ייוצג באמנות לאורך מאות שנים, כך שלאורך תולדות האמנות צוירו ופוסלו דמויות נשיות במגוון רחב של וריאציות - דמיוניות ואמיתיות, שבריריות וחסונות, יפות ומכוערות, שמנות ורזות.
תפיסת היופי הקדומה האדירה את האישה השמנה, המלאה והבשרנית. באמנות של יוון העתיקה, במאה הרביעית לפני הספירה, הנשים תוארו כבעלות גוף אתלטי עם פרופורציות מושלמות, איברים שריריים וחטובים ומראה בריא שאינו שמן מחד-גיסא, אך אינו שדוף מאידך. פסל המסמל תקופה זו הינו ונוס ממילו .
בימי הביניים התרכזה העשייה האומנותית סביב נושא הדת, הציגה קדושים וקדושות ופיארה את סמלי הנצרות. הדמות הנשית מתוארת באמנות כגבירה מעודנת ומכובדת, המזוהה עם מריה, מיוצגת בתפקיד אמהי, לרוב נערצת ונכספת.
באמנות כגבירה מעודנת ומכובדת, המזוהה עם מריה, מיוצגת בתפקיד אמהי, לרוב נערצת ונכספת.
בתקופת הרנסנס חזר לאמנות אידיאל היופי הקלאסי ששם את גוף האדם במרכז. הנשים הצטיירו כעדינות, רכות, מלאות באגן הירכיים, בעלות שיער שופע.
האידיאל הנשי בא לידי ביטוי באשה עגלגלה, ענוגה וחושנית. ציוריו של בוטצאלי כהולדת ונוס מייצגים תקופה זו.
אידיאל היופי היה אישה עגלגלה ומלאה, באמנות הופיעו דמויות נשיות מלאות גוף, עם קפלי שומן מודגשים, רכות, בהירות עור, עם עיניים גדולות. כפי שניתן לראות בציורו של רובנס על שלושת הגרציות.
במהלך המאה ה 19 החל העירום הנשי להיות מוצג על ידי ציירים כמאנה ודגה, ציורים של נשים מהמעמד הבינוני. ציורים אלו יצרו אי נוחות בקרב הקהל שכן ציוריהם תיעדו עירום נשי, שנחשב פרובוקטיבי בזמנו, בשל הריאליסטיות הרבה שאפיינה אותן וכן הנושאים היומיומיים שהם העלו.
באחד הראיונות של קרלה עם national portrait gallery , היא נשאלה למה היא כל כך אוהבת לצלם פורטרטים ולמה סגנון צילום זה הוא שמשך אותה. תשובתה הייתה כי היא בן אדם מתבונן, אדם שמתעניין באנשים ובחייהם ובכך היא מצליחה לתפוס את האדם ותנועותיו החופשיות ולקבל את התוצר המושלם בין רגשותיו של המצולם לבין עדשת המצלמה.
פורטריטי העירום של קרלה מתקשרים לתמונות אותם אני רוצה לצלם בסטודיו.
עבודותיה של קארלה זכו בהמון הכרה מסביב לעולם והן הביאו לה פרסים רבים. אחד מהפרסים בהם היא זכתה הינו הפרס ההולנדי "פרי דה רומא" שהוא פרס שמוענק מדי שנה לאדריכלים ואמנים מתחת לגיל 35.
קארלה זכתה להכרה עולמית בעקבות השתתפותה בתערוכות בניו יורק, פריז ובריסל. עבודותיה פורסמו במגזינים ידועים כמו ניו יורקר ומגזין הניו-יורק טיימס. בהמשך לפרסום שלה, בשנת 2009 היא דורגה במקום החמישים ואחת בטופ 100 של האמנים ההולנדים על ידי מגזין אלסביירס, וב2017 הייתה בחצי הגמר בתחרות אומן השנה של אמנים הולנדיים על ידי Stichting Kunstweek.
תצלומים:
קרלה וואן דה פוטילאאר, carla van de puttelaar:
קרלה וואן דה פוטילאאר נולדה בשנת - 1967 בהולנד, זאנדאם. בשנת 1991 קארלה התחילה ללמוד באקדמיה ההולנדית ללימוד אומנויות ועיצוב באמסטרדם, The Gerrit Rietveld Academie וסיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1996. קרלה וואן דה פוטילאאר נולדה בשנת - 1967 בהולנד, זאנדאם. בשנת 1991 קארלה התחילה ללמוד באקדמיה ההולנדית ללימוד אומנויות ועיצוב באמסטרדם, The Gerrit Rietveld Academie וסיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1996.
כאישה הולנדית, המון מיצירות האומנות שלה נוצרו בהשראתם של עבודות היסטוריות הולנדיות חשובות שעזרו לה לעצב שפה צילומית משלה. ההשראה באה לידי ביטוי בתצלומיה דרך השימוש באור, צבע והביצוע של טקסטורות ומשטחים איתם היא עובדת. המון מיצירותיה של קארלה פורסמו ללא כותרות על מנת לאפשר לצופה בתמונותיה לנתח אותם על פי רצונו האישי ובכך כל אחד לוקח את תצלומיה למקום אחר. עבודותיה של קארלה הן פורטרייטים והן מתמקדות בכל סביב נשים- הגוף הנשי-ערום מלא, העצמה וכו'
בחיפוש מעמיק על עבודותיה של קארלה, ראיתי דפוס צילום מאוד קבוע. היא אוהבת לצלם כמעט את כל הדמויות שלה בסטודיו, על רקע שחור על מנת שהדמות תהיה זאת שמושכת את עין הצופה בצילום, ולא שהרקע יתפוס את תשומת הלב. עצם זה שהרקע הוא שחור נוצר עומק בעצם זה שהגוף של המצולמת הוא זה שבולט אנו יכולים לראות כל שערה קטנה על הגוף. ברוב תמונותיה צבע הגוף והמצולמות זהו הדבר היחיד שבולט.
מצאתי כי צילומיה של קארלה הם מאוד פשוטים ומדגישים את הערום הנשי בצורה הכי עדינה אך בוטה בו זמנית.
צילומים אלו הם חלק מההשראה שלי לצילומי סטודיו שלי. בתמונות שלי ארצה לצלם על רקע שחור ובכך להדגיש את הגוף בתמונה. איני רוצה שהרקע ימשוך את תשומת לבם של הצופים אלא אני רוצה שיתמקדו בגוף הנשי שאני מצלמת וליצור אינטימיות.
הצלמת טמארה דין, Tamara Dean:
טמארה דין נולדה בשנת 1976 בסידני באוסטרליה. טמארה היא אמנית שעבדותיה חוקרות את היחיסים בין בני האדם לעולם הטבע הרחב ובכך על סמך ילדותה, את הקשר והמעבר של הצעירים בטבע- ביערות אוסטרליה.
בתצלומיה צבעי הטבע כהים אך חזקים ומצלמת אנשים בערום אשר בולטים בין צבעי הירוק. טמארה, מצלמת לרוב גוף ערום לגמרי, על רקע טבע כהה תוך הבלטת צבעים על מנת להראות נגדיות מסויימת, והערום משתייך לטבע האדם. בצילומיה אמנם יש ערום אך הוא לא מיני, היא רק חושפת את הגאווה בנוחיות וגאווה גופנית.
"באמת חשוב לי לתאר נשים ונערות באופן שמראה את כוחן. אם יש עירום, אני מנסה להראות שבאופן שמדבר על כוח אבל בצורה לא מינית, זה יותר להיות גאה, נוח ושולט בגופניות שלך."
עבודותיה הוצגו ברחבי העולם, כולל ביריד האמנות בבריסל (2012), בפסטיבל פינגיאו בסין (2012) במרכז האוסטרלי לצילום, באיטליה ב- Aspettando FotoLeggendo Festival (2013)3, הודו ב- Delhi Photo Festival, India (2013)3,ועוד המון תערוכות בעולם.
תצלומיה מהווים השראה בתמונות חוץ שלי. המטרה שלי בסופו של דבר היא להדגיש את הגוף, הנשי עם מגוון הצבעים שקיים ומגוון הגדלים. אני מצלמת את הגוף ערום, בדיוק כמו טמארה, שלא במטרה מינית אלא רק בגאווה.
כמה תמונות השראה:
השוואה בין שתי הצלמות:
השוואה בין שתי הצלמות:
שתי הצלמות קרלה וטמארה הן השראה גדולה אוד לפרויקט שלי. שתיהן, צלמות שעובדות עם נשים תוך מתן דגש על הגוף הנשי ברוב התצלומים שלהם, אם זה מבחינת בחירת רקע מסויים שיבליט את הגוף או את הנשיות שהן רוצות להעביר, או אם זה בתנוחה וכד'. בחיפושיי אחר מידע על כל אחת מהן בניסיון להבין מאיפה הכל התחיל אני הגעתי למסקנה כי שתיהן מאוד מאוד דמות בסגנון הצילום שלהם,
שתיהן מאוד מדויקות בצילומים, ושתיהן נותנות לדמות העירומה לבלוט אל מול הרקע.
קרלה אמנם צילמה על רקע שחור בעוד תמרה צילמה ביער, עם סביבה חשוכה, עדיין תצלומיהן נותנות תוצר סופי דומה.
השוני בין שתי הצלמות:
לאחר חיפוש מעמיק בכל צילומיהן של שתי הצלמות, הגעתי למסכנה ככי גם עם ריבוי נקודות הדמיון בין סגנוני הצילום של שתי הצלמות, ישנם גם המון נקודות שוני. אל מול קארלה, טמארה מצלמת תמונות עם רקע בולט ו"חי" כאשר קארלה משתמשת ברקע שחור. בנוסף, קארלה משתמשת בצילומי סטודיו בכל צילומיה כאשר טמארה מתמקדת יותר בצילומי חוץ וצילומי טבע.
גם כן, תמונותיה של טמארה חשוכות יותר אך תמונותיה של קארלה על אף כי הם צולמו בסטודיו מוארות יותר- הגוף המצולם מואר.
